<h1>פסקי שכל טוב הלכ' האיסורין של גוים סימן ח'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שאלתי ומצאתי כתוב בספר שכל טוב, מהו דכתיב [ויקרא י'] יין ושכר אל תשת. אלא אמרו חכמים יין הוא שכר אלא שדברה תורה בשני לשונות. וכן זביחה ושחיטה וכן הרמה וקמיצה אחת היא. וכן בנגע עמוקה ושפלה, שפלה היא עמוקה. וכן אות הוא מופת. כך אמרו רבותינו. ולבי רחש להטעים כל אחד בפני עצמו במקומו. יין זה חדש, שכר זה הישן. ולמה נקרא שמו יין שמביא אנינות לעולם. שנאמר [משלי כ"ג] למי אוי ולמי אבוי וגו' למאחרים על היין. ודומה לו [ירמיה כ"ה] מפני חרב היונה. והתרגום מסייעני מן קדם חרב סנאה דהיא כחמרא מרוויא. וכן [יחזקאל י"ח] איש לא יונה. כולן לשון אנינות. ושכר על שם שכרותו. וגם רחש לבי לסלסל תיבת שכר, שצריך שותיהו שיישן על כר. ורבותינו מסייעוני [עירובין ס"ד ע"ב] שינה כל שהו מפיגה את היין. חומץ יין, שנעשה מן היין. וחומץ שכר, שנעשה מן השכר, לא ישתה. תיבת החומץ נראית לכמה טעמים. ולבי רחש להדבירו על אופן אחר, שנכון דבר על דבר שמשנה לקושרו. חומץ יין ושכר, תחילתו ערב וסופו קשה. וחומץ קשה לשינים, הוא בוסר הפירות שתחילתו [בזמן] הנצת הפרי אינו מר. וכשהפרי בבוסרו מימיו מקהה את השיניים. וכן הוא אומר [ירמיה ל"א] אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. חמץ נהפך (ממנה) [המצה] מכח החום עד שהוא מחמיץ את אחרים, עד (שעשה) [שנעשה] שאור ופניו מכסיפות. כאדם שעמדו שערותיו, ונפסל מאכילת הכלב מקושי חומצתו. הן אלה קצת דרכי איסורין אשר במעשים של בני אדם ניכר שהם טמאים ומעשיהם ומגען טמאים. ואסורים לבני ברית הקרואים ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואומר [ויקרא כ'] והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ויתר אסורין והיתרן קלן וחמורן והלא הן [מפורשין ונדרשין על מסכת [ע"ז פרק] לפני אידיהן של גוים על סדר הישועות [—סדר נזיקין].
<h2>דף ס:</h2>
ואפילו תנוקות בני יומן עושין יין נסך. וכל מגען וזריקתן לכלי שהיין בו בין כלי בין פרי. (כששוכב ב) [נושא] כלי שאינו מלא ומכוסה במגופה אסור. אמר רב אשי כל שבזב טמא, בגוי עושה יין נסך. כל שבזב טהור, בגוי אין עושין יין נסך.
<h2>דף עג.</h2>
ויין נסך אסור ואוסר בכל שהו במינו, [ובאינו מינו] בנותן טעם. וה"ה בחומץ.
